בואו נאלתר לנו, כמו מינגוס ושופן שבעצם לא ממש אלתר, רק עשה כאילו ובלי להתכוון, אולי נגיע גם אנחנו, למשל ברגע של שלווה, למקום בו המלודיה, היא ביטוי צלול של אהבה. זה יתחיל ודאי משני צלילים בלבד, שננגן מבלי כל מחשבה, על חבלים וסולמות, פירוקים ופראזות מוכנות, מתחים נכונים יותר ונכונים פחות פתאום תראו איך נשתחרר מגידורים והגדרות פשוט נפרוש כנפיים ונעוף, על כנפי מטרונום משוגע… כמו פארקר, שהזמן היחיד בו נרגע, היה כשניגן בסקסופון… וכשזה מגיע מהמקום הכי נכון, אז אין מצב לטעויות ולא לזיופים וכל הצלילים, השחורים והלבנים, כולם טובים, כולם יפים