הבוקר התעוררתי לשמע קולה של בחורה מסויימת, ששמע קולה נעים לי. הייתי שמח לספר שגם הרחתי את נשימת הבוקר שלה, אבל לצערי, הפריד בינינו טלפון(או חיבר בינינו טלפון). היא השמיעה קולה הנעים בירושליים ואני האזנתי לו ברמת השרון. השיחה התערבבה לי בשאריות של חלום מוזר, חלמתי שחבר ישן שלי, מוטי, קורא לי לצאת איתו לבילוי בסטייל של פעם, בירה ב"סוף העולם" פאב שהיה פעם בעיר התחתית בחיפה, אבל מה שמוזר היה, שאני התעקשתי כל הזמן שמוטי יקרא לי "גְרֵגוֹר!" פגשנו את כל הדמויות מלפני שנות דור: אילן ויוסי-בעלי המקום, בועז ההומו-כתב קול חיפה שהגיע לסקר את חיי הלילה בחיפה (חיי לילה בחיפה..חחח..בסדר..). דנה שהייתי מאוהב בה, מאיה שהייתי מאוהב בה, ענת שהייתי ממש מאוהב בה ונטע, שידעה כמה שירים שלי בעל פה וריגשה אותי תמיד בציטוטים של "המשורר אסף טל"… אז כן, אני מעריך שהייתי מאוהב בה. מוטי זורק לי-"אסף, הייניקן כרגיל?" אני משיב בחיוך-"אמרתי לך, הערב קוראים לי גְרֵגוֹר,גרגור סָמְסַא!" "טוב, אז גרגור, הייניקן?"… בילינו בנעימים, מוטי ואני, לילה בעבר החיפאי… באמצע הבילוי, כשאני מעט מדי שיכור, מנסה לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל וחושב כל הזמן- "אף אחד לא מסתכל עליך אסף, זה בסדר, תרקוד חופשי!" צלצול של טלפון ..והופ, אני בן ארבעים מינוס! מתעורר במיטה מֱרוּמְהָ"ש כּוּלִי… הלילה נגמר ובצד השני של הקו הזה- שני, "שניקי"
יפה וחכמה,טובת לב וטהורת מידות… אני מאוהב בה. לאט לאט, מצליח להחזיר לעצמי את הפוקוס לעיניים ואני רואה תיקן ענק, שכוב על גבו למרגלות מיטתי, "לעזאזל קפקא", אני חושב לעצמי ורץ לשרותים, לבדוק עלי בראי. *"בוקר אחד, כשהקיץ סמסא מתוך חלומות טרופים, ראה את עצמו והנה נהפך במיטתו לשרץ ענקי". פרנץ קפקא-"הגלגול"