השנייה\אסף טל\בעקבות מארק סטרנד

 

 

השנייה הבאה אחרי הראשונה,

השנייה העולה כה דקה וחרישית,

השנייה דומה לקודמתה ובכל זאת שונה,

השנייה, אחריה תבוא השלישית,

השנייה הציבורית,

השנייה האישית.

 

השנייה, בתה של הדקה,

נכדתה של השעה,

השנייה בה נחתה על ראשי ההשראה.

 

השנייה שבה הבנתי

שהוא הבין יותר ממני,

השנייה שבה הבחנתי

שהשיער שלי כבר לא שטני,

השנייה בה הוא החל להלבין.

 

השנייה שאחריה,

דבר כבר לא אבין.

 

השנייה, שניית משחק.

השנייה, שניית כושר.

השנייה בה הזמן נשחק.

השנייה, מצמוץ של אושר.

 

השנייה היומרנית,

שבה העזתי להתכתב עם סטרנד.

 

השנייה החולמנית,

שבה נזכרתי

בשטח העור בירכייה

של אישה ממש מושכת,

אותו איזור

שבו השיזוף מתחלף

ואני רוצה ללטף שם

לכיוון החיוור.

 

השנייה שלוקחת לאדם רואה,

להפוך לאדם עיוור

 

השנייה שבה חלף על פני חבר

ברכב מהיר ולא הבחין.

השנייה בה אמרנו דבר,

השנייה בה אמרנו שחין

ואז ברד, ארבה.

 

השנייה, שלא ממש

למדתי ממנה

כל כך הרבה.