הקטר הקטן שיכול\אסף טל

 
 
"אני יכול", אמר הקטר הקטן שיכול,
אבל מה באשר לצייר שאוחז באלף צבעים ומכחול?
מה באשר לילד עשיר עם שלושה חדרים
חמישה מסכים, ארבעה שלטים, ג'וייסטיק ושני טלפונים?
ומה באשר לחצי אחותו, שחצי נעוריה כבר חלפו בקניון?
לאישה החדשה של אבא שלו,
מאז שאמא עזבה, זאת היא שנותנת את הטון?
מה באשר לכלב התחש במטבח? לחתולה ולשלושת גוריה בסלון?
מה באשר לאמא הזאת שלו שחיה בפאריז?
האם מישהו באמת יכול משהו להזיז,
במשפחה הדפוקה הזאת?
 
"אני יכול", אמר הקטר הקטן שיכול…
אבל הקטר הקטן, עד כמה שזכור לי, נסע על מסילה..
הכיוון היה ברור, הגיוון היה אסור
והוא יכול, אם רק יתאמץ, הוא יגיע!
 
יותר מדי אפשרויות, יותר מדי מסלולים,
יותר מדי חופש, מעט מדי מורים..
מורים אמיתיים,שמורים, כמו תמרורים, מראים את הדרך
גם אם לא ממש בדיוק, לפחות שיהיה בערך.
 
אנטרופוסופיה, דמוקרטיה, מונטיסוריה,
רפורמה,
הכל נשמע ממש נחמד,
אבל לא כל ילד, אפשר שילמד
משהו
בכל החופש הזה.
 
"אני יכול", אמר הקטר הקטן שיכול
והוא אכן הגיע לפסגת שאיפותיו,
שהייתה הפסגה היחידה שהציבו לפניו,
אבל כשאלף פסגות נישאו למולך
אתה לא אשם ילד, כי נותרת במקומך.
 
העלם בהלם,
בחלם, אין תלם!
 
האב מדבר על איך היה פעם,
כשלתפוח עץ היה טעם!
כשזוג אופניים היה חלום
ששווה לעבוד כל הקיץ עבורו!
 
כששום דבר לא היה "מדהים",
אבל כל חוויה, הייתה נפלאה ושונה
ואמא סיפרה רק סיפור אחד
כל ערב לפני השינה,
הסיפור על הקטר הקטן שיכול.
 
 
 
 
 
 

by with no comments yet.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.