גלשנים וטילים

 
היום הייתי בים.
גלשתי להנאתי על גלים נעימים
והשתדלתי מאוד לא לחוש רגשי אשמה
על שאני לא עושה שום דבר מועיל לעתידי.
בראשי הזדמזם לו השיר
"נעלי זמש כחולות"
כי ראיתי עד ארבע בבוקר אתמול
סרט על השנים הראשונות של המלך
אלביס פרסלי.
 
לא היו מדוזות,
לא היו זרמים מסוכנים
וכן הייתה אזעקת צבע אדום.
 
המציל הכריז עליה באדישות
והפנה את כל הנוכחים בחוף
להצמד לקיר הסלעי
(זה שכתוב עליו "סכנה מפולת")
ולשכב על החול.
 
אני מצידי תפסתי אחלה גל
והחלפתי את השיר בראש
ל"רוק בבית הסוהר".
 
אחר כך יצאתי מהמים,
הוצאתי מהתיק תפוח
והסתכלתי לשמיים בדיוק מעלי
על העננים התאומים הקטנים
שכל כך התרגלנו לראות,
הלא הם-היירוט.
 
אין לי מסקנה,
אין לי מסר פוליטי,
אין לי עמדה נוקבת להביע…
רק תודה רבה לכיפת ברזל,
שבלעדיה העורף שלנו
היה נראה אחרת לגמרי.
 
מי שמשעמם לו\לה מחר
כי אין עבודה,
אם בא לכם לצאת מהמרחב המוגן
ניפגש בחוף תל ברוך,
תביאו גלשן.
 

by with no comments yet.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.