בגד הרוח\אסף טל

 

 

השעה מאוחרת, הרחובות

מאוחרים גם הם.

איש זקן מזפזפ  

את רגעיו האחרונים.

 

רואה את אייל שני עם חציל,

אירויזיון ישן כלשהו?

ואז את מסי, את וייה…

 

רואה את ההכרזה

על דקות תוספת הזמן,

השופט הוסיף שלוש דקות,

יותר משנשארו לו

 

ואז לפתע,

המסך

מעביר את האיש ערוץ.

 

השעה מאוחרת

הרחובות ריקים

מהים.

לא משהו שצונאמי קטן

לא יכול

לשנות חיש קל.

 

איזה רבע מליון אנשים

הלכו שם,

אבל

מי מדבר על זה היום?

את כולנו,

הרבה יותר מרגש

לדבר על אסון התאומים.

 

אמנם מאית מאסון הצונאמי

אבל מאית עשירה בהרבה

ואנחנו לא מתאבלים

על אדם עני שמת

כי נראה לנו שחייו

לא היו חיים בכל מקרה.

 

השעה מאוחרת,

הרחובות ריקים מאדם

לאורך הטיילת,

זה אני ואיילת,

יד ביד,

לבד בלבד,

סתם בסתם…