צילמה חנה רות טל
נגעתי בירכייה וזלגו לי דמעות הן מלאו את החדר, כמעט וטבעתי והיא לא זרקה לי מילות הצלה והיא לא ענתה לי, היא גם לא שאלה היא שתקה עירומה ובערמת שועלה מחתה מן הלחי הבכי, נכנעתי! נגעתי בירכייה וזלגו לי דמעות השדים בראשי כבר חפנו את שדייה והיא רק חייכה כמו ירח ורדרד מורה נפלאה שרצתה שאלמד אישה בשלה, פרי בשל בד בבד גם משכה, גם דחתה מעליה ירח אחד, ירכייה השניים פרפר מפוחד, שנלכד בעיניים ניחוח בשמייה, קסמייה, כישוף נשקים, חשקים, פות כפרח וצוף ירח מושך את הים בתמימות היא תגזור עלי שפל, היא תכתיב לי גאות אני גבר נוזלי, היא כגרם שמיים אוהב אותך טל, עד בכלל, עד בינתיים