עונות\אסף טל

 
 
בסתיו – מביט בעץ המתערטל
ומבושיו מציג ללא בושה
וכל עלה נושר
מגביר את נסיגת הצל
הטבע מתחדש
בגבורתו חושף חולשה
 
בחורף – מתכסה בעננים
עולם ספוג בגשם
עד לשד
ושלג כמו מרבד של קוקאין
צונח לו בשקט
על היד
 
ובאביב – תפרחת ממשמשת
ומתגרה בי בבשמיה בלי רחם
ושוב העץ כמו פרוצה
ששבה ולובשת את בגדיה על גופה המיתמם
 
הקיץ – הוא כבר סוג אחר של יופי
יופיו צהוב אלים ושתלטני
והוא חושף אז פן אחר של אופי
העולם שלי לובש פנים
של מאצ'ו קוצני
 
וזה אני שפה מביט
בחילופי עונות
עונה אחת
דוחקת את שכנתה
שנה אחר שנה
 
וזה אני שכמו תקליט
שרוט מכל הכיוונים
ומתנגן ללא הפסק
וזו אותה המנגינה.
 
 
 
 

by with no comments yet.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.