עטלפים\אסף טל

 
 
כל מילה שלך היא עטלף
שמסתבך בשערי וּמצמרר
ולעיתים היא כמו משקולת
שנופלת על הלב
פשוט קוּם ולך,
אל תדבר.
 
כשאמרת "סוף"
עצמת את עינייך
מתבייש לראות מילים שלך פּוֹצעוֹת
כמו מִתחבא בָּחשיכה של עָפעָפּיך
כמו מִתְּאָדֵה כשמגיעות התוצאות
 
כל מילה היא חץ מקשת ערב
"יש אחרת","ואת כבר לא אותה אישה"
אתה נועץ וּמסובב בִּי את החרב
איך זה לא מָתֵּתָ עדיין מבּוּשָה?
 
כשאמרת זאת,
עצמת את עינייך
שלא אראה כיצד הן מביטות בדלת
אתה רוצה ללכת? לך!
 מָצְפּוּן במילא אין לך
לך מהר, שלא תשמע אותי נופלת
 
כל מילה שלך היא עטלף
והמילים כולן אומרות לי, "זה נגמר"
פתאום אתה שותק, מזיל דמעה וּמִתְּנָדֵף
כי לא נותרו לך עטלפים לוֹמר
 
 
 
 
 
 
 
 
 

by with no comments yet.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.