כזה אהיה תמיד\אסף טל

 
 
מעורר השתאות, להסתכל על דברים שכתבתי פעם,
כשהייתי צעיר יותר וחוסר הבטחון שלי היה מסוג מסויים.
היום, משהתבגרתי, הבשלתי, עליתי וכשלתי, דימיתי והמשלתי רבות…
חוסר הבטחון שלי, הוא מסוג מעט אחר.
אבל היו לי כמה טריקים בשרוול, בצעירותי.
אני זוכר,
היה שיער מלא ארוך בגוון צהוב, בריא.
היה לי זעם בטעם של פעם, כמו רעם
הייתי מתגלגל ברחוב, יחף, היפי..
לפעמים כשהמדרכה להטה, הייתי מתגלגל בנעלי קיפי,
בפסטיבל ערד, שהיה גרסה מוקדמת לשנטיפי,
כן, פעם היה סקסי להיות טיפונת מסכן.
שם, אני והאקסית המיתולוגית והשכן,
היינו לוקחים לריאות חזק
וצוחקים לשמיים, לראות איך השכן נחנק..
פעם, לא הכל, אני מודה, אבל הרוב, היה ענק!!!
מעורר השתאות,
להסתכל על דברים שכתבתי פעם,
כשהייתי צעיר יותר וחוסר הבטחון שלי היה מסוג מסויים.
אני זוכר, הלכנו לים, הורדנו לפני זה איזה מאה ראשים
ולקחנו כמה אקסטות גם,
ירד מבול, אבל לנו זה לא שינה,
מי בכלל רוצה להכנס למים בעונה?
חנן (זה עם הזין הקטן) נכנס ראשון,
אחריו סוזי (שאהבתי), אחריה נוגה
(שאהבתי, אחרי שמוצתה אהבתי לסוזי),
אחריה עופר ואבי המצחיקים
ועידו שחזר מאז בתשובה,
אבל אז הוא היה אחד החילונים הכי חילוניים בחבורה!
ואחריו רונית, שמאז הייתה סנייסית ואצל אושו,
שינתה את השם,
היא תמיד הייתה עושה ממני אכשהו, אשם
ורק אז אני, נכנס לאט, בקושי נושם מקור ומאור הזוי,
במים מצאתי נרטיבים מכל מיני סוגים,
סיפורים מלאי עסיס, הכל מוטיבים, אפילו הדגים!
במים מצאתי רחם חדשה ושייכות
וכמובן דלקת ריאות קשה, יום למחרת, בהתפכחות,
אבל אם נחזור רגע לשם ולמים של הים והשמיים גם,
אתם זוכרים, היה מבול כן,
אני לא מתחייב שהזכרונות בדיוק מדוייקים,
הם אצלי לא ממש בתיק תיוק מתוייקים,
אבל אני כן זוכר, שכמה מטרים אחרי החוף,
ראיתי במו עיניי, איך אחד אחד, כל החבר'ה,
עולים לאט לאט ומתחילים
ללכת על פני המים
ומכחילים,
כל גוף בתורו נחשף,
עכשיו כשאני אומר גוף, אני נזכר שגם יעל הייתה שם,
שלה היה הגוף, יפה יותר אפילו מהים
עצמו.
כשהגיע תורי להגיע לאותו קו עומק,
גיליתי שזו לא הייתה הזיה,
בתוך המים ישנה גבעה שהופכת את העומק לרדוד יותר ויותר
והנה עכשיו גם אני הולך על המים,
ממש כמו הצלוב,
אוי, איזה דימוי צפוי ועלוב,
אבל אבוד לי, עכשיו זה כבר כתוב
והבטחתי לעצמי, זכרונות בלי מחיקות בכלל,
אני יוצא מהמים ומתפנק בניגוב,
בודק שאין קהל ומסתפק בשיפשוף
ודאי חושב על הגוף הרטוב של יעל…
מעורר השתאות,
להסתכל על דברים שכתבתי פעם,
כשהייתי צעיר יותר וחוסר הבטחון שלי היה מסוג מסויים.
היום אני כבר לא סטלן ולא בטלן ולא ליצן ולא ניצן,
כבר פרחתי ואולי אפילו קצת קמלתי
ואני יושב לכתוב על מחשב, לא במחברת מקומטת
ואני חושב ש..אולי אני שורף גם את השנים האלא
בלי לתת דין וחשבון לעתיד..
כזה תמיד הייתי
…כזה אהיה תמיד.
 
 
 
 
 
 

by with no comments yet.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.