כשנולדה אהבה בליבנו וצירי לידתה נשכחים
כשפרצה הלהבה שבינינו, דיברנו בשפת הפרחים
וידענו שאין לנו זמן, כי ימות השנה מתחלפים
ולפתע ללא כל סימן, הפרחים הצמיחו קוצים
כשפרצה מלחמה בארצנו, בשדות ילדים נלחמים
כשגבתה את חובה בדמנו ,על הקבר הנחנו פרחים
וידענו שלא לחינם, הדם את מדינו מכתים
אך לפתע הבחינו כולם, בפרחים שהצמיחו קוצים
כמו עולל שאיבד את התום,
כמו חלל שנפל לשלום,
כמו עלה שקמל בשלכת,
כמו עשן שהסתיר את הקשת.
ואולי אם נלך בגאון, נישא את הראש למרומים
עוד נוכל לשנות את הטון – הקוצים יצמיחו פרחים…
*השיר נכתב בגיל שש עשרה בערך…
לפני 21 שנה!